<h1>סמ"ג לאוין סימן קי"ב</h1>
<h2>דף פב.</h2>
ועון זה אף על פי שאין בו מיתת בית דין ולא מלקות אל יהי קל בעיניך שיש בו הפסד יותר מבכל העריות כיוצא בו שהרי מוליד בן לע"ז ומתייחס אחר הגויה שאין בנו הבא מן הגויה קרוי בנך אלא בנה כדאמרינן ביבמות פרק קמא (י"ז א') ובקידושין (ס"ח ב'), ודבר זה גורם להדבק בגוים שהבדילנו הקדוש ברוך הוא מהם ולשוב מאחרי ה' ולמעול בו (ע"פ רמב"ם איסו"ב פי"ב הל' ז'—ח' ע"ש). והרי שלח הקב"ה ביד נביאיו שעונשו בכרת חמור יותר מכרתה (מ)של תורה שנאמר בנבואת מלאכי (ב' י"א) בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל ובירושלים כי חלל יהודה את קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה מאהלי יעקב ומגיש מנחה לה' צ-באות, ודרשו רבותינו במסכת סנהדרין (פ"ב א') אם ישראל הוא לא יהיה לו ער בחכמים ועונה בתלמידים ואם כהן הוא לא יהיה לו בן מגיש מנחה לה' צ-באות, הא למדת שהבועל את הגויה כאילו נתחתן לע"ז שנאמר ובעל בת אל נכר ונקרא מחלל קדש לה' (ע"פ רמב"ם שם הל' ו' ע"ש). והארכתי בדרשות כאלו בגלות ירושלם אשר בספרד והוציאו נשים נכריות רבות בשנת תתקצ"ו לפרט שבח לאדון הכל.
ואף על פי שאין ישראל הבא על הגויה לוקה מן התורה, אם בועלה בפרהסיא והוא שיבעול לעיני עשרה מישראל או יותר אם פגעו בו קנאין לשמים והרגוהו הרי אלו משובחין וזריזין ודבר זה הלכה למשה מסיני כמו שיש במסכת סנהדרין וראייה לדבר מעשה פנחס וזמרי (ע"פ רמב"ם אסו"ב פי"ב הל' ד' ע"ש), ואין הקנאי רשאי לפגוע בו אלא בשעת מעשה [ממש] כזמרי שנאמר (במדבר כ"ה ח') ואת האשה אל קבתה אבל אם פירש ממנה אין הורגים אותו ואם הרגו נהרג עליו, ואם בא הקנאי ליטול רשות מבית דין להורגו אין מורים כך אף על גב שהוא בשעת מעשה, ולא עוד אלא אפילו בא הקנאי להרוג את הבועל ונשמט הבועל והרג את הקנאי כדי להציל את עצמו מידו אין הבועל נהרג עליו (רמב"ם שם הל' ה' ע"ש).
